בקשה לפטור מאגרה
1. המבקשת מס' 1 הנה חברה קבלנית, שבעל מניותיה ומנהל הוא המבקש מס' 2. המבקשים הגישו תביעה כספית כנגד המשיבים בסכום של 44,471,377 ש"ח, בה נתבע גם סעד של אכיפת חוזה. בכתב התביעה נטען כי המבקשת התקשרה עם המדינה בהסכם למתן שירותי תכנון ובניית מקוואות בכל רחבי הארץ. בשנת 2004 פורק משרד הדתות, עימו התקשרה המבקשת, וחוב המשיבים למבקשת תפח לכדי 15 מליון ש"ח, ששולם לה על-ידי המדינה רק לאחר התערבות היועץ המשפטי לממשלה והחלטת ממשלה שניתנה בעניין זה. כמו-כן, המבקשת הוחזרה להמשך עבודה, לטענתה, תוך הפרה חלקית של החוזה ומניעת בנייתם של חלק מהמקוואות שהוזמנו ממנה. מכאן, תובעים המבקשים פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, ותובעים את אכיפת החוזה במלואו.
2. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המבקשים גם בקשה למתן פטור מאגרת בית-משפט מחמת העדר יכולת כלכלית והטענה כי טובים סיכויי התביעה להתקבל.
3. היועץ המשפטי לממשלה הגיש תגובה מטעם המדינה, הן כמשיבה לבקשה והן כבעלת דין בענייני אגרות. היועץ המשפטי טען כי אמנם המבקשים הוכיחו, לכאורה, כי מצבה הפיננסי של המבקשת אינו איתן, אולם אין להתעלם מהעובדה לפיה המבקשת הנה חברה פעילה, הממשיכה ומצליחה בעסקיה. מסעיף 25 לבקשה עולה לבקשה כי דו"ח רווח והפסד, נכון ליום 30.9.07, מצביע על רווחים של החברה בהיקף של 235,000 ש"ח. היועץ המשפטי לממשלה הסכים כי ינתן למבקשים פטור חלקי מתשלום האגרה, העומדת על סכום של 372,357 ש"ח, כך שמתוכו יחוייבו המבקשים לשלם אגרה בסך 150,000 ש"ח בלבד. עוד טוען היועץ המשפטי לממשלה כי הסעד הכספי לו עותרים המבקשים הנו מופרך ומופרז, ועל בית-המשפט להתחשב בכך וליתן פטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה.
דיון
4. הוראת תקנה 13ב לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987 קובעת כי בכדי לקבל פטור מאגרה על המבקש להוכיח כי הוא נעדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה וכי התובענה שהוגשה מגלה עילה. אדון בתנאים אלו כסדרם.
יכולת כלכלית
5. על מבקש פטור מאגרה לפרוש בפני בית-המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה נסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בית-משפט מצדדים שלישיים (רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם).
בענייננו, טוענים המבקשים כי כתוצאה מהפרת החוזה עם המבקשת, הפכה המבקשת לחברה מוגבלת וחסרת אמצעים, הנזקקת למימון לצורך הישרדותה. המבקשים פירטו את מצבם הכלכלי במהלך ששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה, ואף למעלה מתקופה זו. המבקש הצהיר כי בשנת 2004 הזרים למבקשת הון כספי בסך 500,000 ש"ח, שהיו מלוא חסכונותיו, כי השיג מקורות מימון חיצוניים שהלוו למבקשת סכום של מליון דולר, לו ערבו עשרה בני משפחה וחברים, וכי מתוך הלוואה זו נותר חובם של המבקשים עומד על סך של 325,000 $, אותו אין באפשרות המבקשים לפרוע (ראה נספח ב' לבקשה: רשימת שמונה ערבים להלוואת גמ"ח בסך כולל של מליון דולר; רשימת תשלומי החזר ההלוואה, לפיה נותרה יתרת חוב בסך 327,545 $).
עוד פירט המבקש בתצהירו כי חשבון החברה מתנהל בבנק אוצר החייל, לו שעבוד צף על כל נכסי המבקשת ושעבוד פרטני על חוזי בניה בין המבקשת לבין מזמיני עבודה שונים. במסגרת זו, וכנגד המחאת זכות על תקבולים ממזמיני עבודה, מעמיד הבנק למבקשת אשראי בגובה של 70% מחשבונות שאושרו על-ידי מפקחי הבניה (נספח ג' לבקשה). בנוסף, למבקשת חשבון נוסף בבנק אוצר החייל, העומד ביתרת חובה של כ- 220,000 ש"ח, ונמצא תחת הסדר תשלומים (נספח ד' לבקשה). עוד פורט בתצהיר המבקש כי המבקשת נתנה למזמיני עבודה ערבויות ביצוע בהיקף של כ-1.2 מליון ש"ח, וכי לצורך כך היא מחזיקה בבנק פקדונות בסכום דומה המהווים בטוחות לערבויות אלה (נספח ה' לבקשה). המבקש הצהיר כי מקורם של פקדונות אלה הוא מהלוואה בסך 150,000$ ממקור חיצוני (350 REAL ESTATE, LLC - נספח ו' לבקשה), וכי כספים אלה מצויים בפקדון סגור שכנגדו ניתן האשראי הבנקאי למבקשת כנגד חשבונות מאושרים (בנספח ו' לבקשה פורטו גם משיכות השיקים שנתנה המשיבה).
עוד פורט בתצהיר המבקש כי במהלך ששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה, עמד חשבון העו"ש של המבקשת בבנק הבינלאומי הראשון ביתרת חובה של כ- 250,000 ש"ח לחודש (נספח ז' לבקשה), וכי סך יתרת החובה בבנק זה עולה על מליון ש"ח (נספח ח' לבקשה).
בנוסף, הגישו המבקשים דו"חות רווח והפסד לשנים 2005, 2006, וליום 30.9.07 (נספחים ט'-יא' לבקשה). דו"ח רווח והפסד האחרון מלמד על רווח של 234,278 ש"ח למבקשת. היועץ המשפטי לממשלה טען כי על סמך רווח זה אין לפטור לחלוטין את המבקשים מתשלום האגרה. מנגד, טענו המבקשים כי רווח זה צפוי להפוך להפסד בסוף שנת המס לאחר שישולמו חשבונות המבקשת.
המבקש פירט את מצבו הכלכלי האישי והמשפחתי: המבקש הצהיר כי בבעלותו הפרטית 25.83% מדירת מגורים שקיבל בירושה בשנת 2006, ואשר נמכרה לאחרונה בתמורה לסכום של 230,000$, אולם עד עתה שילם הרוכש מחצית מסכום הרכישה, והיתרה צפויה להשתלם בתוך שלושה חודשים ממועד הגשת הבקשה דנן. המבקש הצהיר כי חלקו היחסי בתמורה שנתקבלה הופקד בחשבונה של המבקשת ונבלע ביתרה השלילית שבו (נספחים ט"ז-י"ז לבקשה). עוד הצהיר המבקש כי בבעלותו 50% ממשרד בגודל 200 מ"ר בירושלים, שנרכש בשנת 2002 בשווי, העומד בעינו עד היום, של 1,150,000 ש"ח, אולם הוסיף כי משרד זה משועבד לבנק ירושלים לטובת חוב משכנתא בגובה של 740,137 ש"ח (נספח כ' לבקשה), וכי לאחר התמוטטות המבקשת, מינה בנק ירושלים כונס נכסים למימוש זכויות המבקש בנכס. כיום, מושכר המשרד בדמי שכירות של 7,868 ש"ח לחודש, המשמשים לכיסוי חלקי של דמי המשכנתא בסך של 10,821 ש"ח.
עוד הצהיר המבקש כי בבעלותו ובבעלות אשתו דירת מגורים בירושלים, הממושכנת לבנק ירושלים, וכי צירוף משכורותיהם אינו מכסה את יתרת החובה בחשבון הבנק המשותף שלהם (נספח כ"א לבקשה).
6. מן המקובץ לעיל עולה כי מצבם הכלכלי של המבקשים הוא אכן מוגבל, כטענתם, אולם מדובר במוגבלות יחסית כאשר לזכות המבקשים עומדים נכסים שונים, שאף שמוטלים בגינם התחייבויות ושעבודים, עדיין מדובר ברכוש קיים ובקיום סדר עדיפויות, וברור כי המבקשת מנהלת פעילות עסקית מגוונת בגינה היא מעמידה בטחונות רבים. שאלת יכולתו של בעל-דין נבחנת גם על יסוד אפשרותו לגייס כספים וערבויות ממקור חיצוני, כדוגמת בן משפחה או תאגיד בנקאי. בענייננו, גייס המבקש כספים לטובת המבקשת ממקורות חיצוניים רבים (ראה סעיף 27 לבקשה המתייחס לגיוס כספים בסך מיליון דולר, והנספחים: ב', ה', י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו לבקשה). בבקשה שבפני לא התייחס המבקש לאפשרות או להיעדרה של אפשרות לגייס מימון מצד צדדים שלישיים למימון ההליך המשפטי, והאם נעשו מאמצים לגייס את סכום האגרה הלכה למעשה.
ההליך אינו מגלה עילה
7. בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות עומדת מטרת החיוב באגרת בית-משפט, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים על-ידי המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך של הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים (ר': המ' 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', פ"ד יד(1) 675). לפיכך, בצד שקילת חוסר יכולת כספית של המבקש, יש לשקול גם את סיכויי התביעה (ר': בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מ"י, תק-על 91(2) 192). לעניין פטור מאגרה, די אם יצביע המבקש על סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו, ונימוקיו אינם מופרכים מעיקרם (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383).
מעיון בכתב התביעה עולה כי התביעה, על פניה, מגלה עילה. יחד-עם-זאת, גם במקרה שבו ההליך מגלה עילה, יש לבחון את היחס בין עילת התביעה לבין הסכום הנתבע. כאמור, תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית-משפט נועדה לא רק לממן את השירות המשפטי, אלא גם למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או מנופחות.
בענייננו, המבקשים כלל לא התייחסו בבקשתם לשאלת קיומה של עילת תביעה ראויה ולקיומה של זיקה בין עילת תביעה זו והעובדות עליה היא מבוססת לבין סכום הסעד הנתבע.